מאמר מאת יורי ינובר

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

תקשורת קהילתית

דיווח של עורך מקומון

לילה אחד, לפני כמה שבועות, גיסי, בתי, אשתי ואני חילקנו את המהדורה החדשה של 'גראנד סטריט ניוז' לכמה אלפי דירות בשכונת 'לוור איסט סייד' במנהטן, ניו-יורק. זו עבודה ששוברת את הגב. אתה הולך כל הזמן עם הגוף שפוף, תרמיל כבד על כתף שמאל, די דומה לתמונות של איכרים שזורעים את השדות אי-שם במחוזות הפאלחה. אלא שבמקום לחפון זרעים, אתה שולף ערימות של עיתונים ומניח אותם ליד הדלתות, קומה אחרי קומה אחרי קומה.

בתי בת השתים-עשרה ואני חרשנו גם את החנויות בגראנד סטריט. היא היתה לוקחת ערימה של עיתונים, ניגשת לחנות הקרובה ומדקלמת את הטקסט שהמצאתי בשבילה: "אבא שלי הוציא את העיתון הזה והוא מבקש שתשימו אותו על הדוכן שלכם בשביל הלקוחות שיבואו אליכם." אז מי יכול לסרב לבקשה כזו של ילדה חמודה?

הייתי עיתונאי המון שנים. כתבתי טורים אישיים פה ושם, ערכתי מגזינים באינטרנט. הייתי כותב על נושאים יהודיים, על כל מיני עניינים בינלאומיים, על הזווית ההיסטורית וכל מיני כאלה. היה לא רע. איפשר לי לשלם שכר דירה. אבל לא היה בזה שום דבר הירואי. אפילו לא כשכתבתי דברים שעיצבנו את הבוסים שלי עד שהם העיפו אותי. זה לא היה הירואי כי זה היה מין סוג של טיפול פסיכולוגי מתון. ישנם אנשים שמספרים לפסיכולוג שלהם על פנטזיות הרצח שלהם, אני סיפרתי לחמישים אלף קוראים. זה עשה לי טוב. זה בסדר גמור. אלפי עיתונאים מטוקיו עד עפולה מתפרנסים בכבוד מהטריפ הזה.

מה שאני עושה היום שונה מזה לגמרי. בניגוד לטורים האישיים שלי, העבודה שלי כעת מנסה למדוד את הדופק של קהילה, להיות כלי בשירותה. העובדות שמופיעות בעיתון שלי הן המציאות היומיומית של הקוראים שלי. אם אדפיס שקר בוטה, עשרת אלפים איש יידעו שאני משקר. הם לא צריכים לעשות תחקיר, רק לפתוח את החלון.

הקוראים שלי רוצים מידע על השכונה: מה הנושא הפוליטי החם, מה מצב מחירי הדירות בשכונה, מי שיפץ יפה את דירתו, מה דעתך על בית הקפה החדש שנפתח ליד הסיטי-בנק, והאם שמעתם על המבצע להתרמת דם במרכז הקהילתי ליד הנהר?

לראשונה מזה שנים רבות, אין לי שום דבר להגיד על שרון, בוש, או עראפת. אבל הפגישה האחרונה של וועד הקהילה מסעירה אותי לא פחות מכל מפגש פסגה באיזו עיר באירופה. אפילו יותר, כי אם נכון מה שאמר טיפ א'וניל המנוח, שכל הפוליטיקה היא עניין מקומי, הרי שפוליטיקה מקומית חייבת להיות הכי לוהטת.

מעכשיו, יש לקהילה שלנו כלי תקשורת משלה, ואנחנו לא חייבים לבלוע כל מידע חלקי ומוטה שאיזה 'אח גדול' תוקע לנו. בניגוד לעיתונים הגדולים, אנחנו לא מכסים אירועים סתם כי הם קורים, אנחנו מדווחים על דברים שקשורים באופן משמעותי למשימה העליונה שלנו: לעודד ולקדם חיים הגונים בשכונה שלנו. עשינו צעד גדול בדרך לחירותם של חברי הקהילה שלנו.

מצאנו אדם שנותן חסות לעיתון שלנו, סוכן נדל"ן מקומי הידוע באיזור כאיש עסקים התורם מרווחיו לשכונה. הוא עשה עסק טוב: שם הסוכנות שלו מופיע בגדול מעל שם העיתון, וכשאנחנו מחלקים את הגליונות מדלת לדלת, אנחנו מביאים לכל בית את שירותיו ורצונו הטוב. וגם אנחנו עשינו עסק טוב: הוא מאפשר לנו להתקיים ולהמשיך להדפיס את העיתון. שני הצדדים מצאו את הדרך לחיזוק הקהילה באמצעות שותפות בין עסקים קטנים ובין יוצרים, בעלי מקצוע וחברים איכפתיים בקהילה.

אז אני כותב, ומזמין כתבות מרבים אחרים, ועורך, ומנהל שיחות עם המעצב הגראפי שחי ביפו, ומתקוטט עם בעלי הדפוס, ונוסע להביא את העיתונים וגם מחלק אותם. בעצם עיתונות מקומית זה פרוייקט לשינוי הנוף. לא רק בגלל שהמסדרון שהיה ריק לפני רגע, מלא כעת בעיתונים ליד כל דלת. גם זה טוב, אבל יותר חשוב שאצלנו המדיום הוא באמת המסר: הי, תראו, אומר המסר, פעם לא היה לאנשים בגראנד סטריט קול משלהם, קול שיבטא את חיי הקהילה האמיתיים שלהם, והנה עכשיו כבר יש להם!

יורי ינובר, 11/3/2004

Grand Street News

 

הערת העורך:

אנו מאמינים שסולידריות אזרחית ורוח הקהילה הם המפתח לעתידה של חברה ישראלית טובה יותר. אנו מפרסמים פעולות כאלו במדורנו 'פעילות קהילתית'.


חזרה למאמר הנוכחי