מאמר מאת סלין לדוק

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

האלימות היא פשע נגד האנושות

אני נמנית על המייסדים והחותמים על העצומה הפסיקו את האלימות בטלויזיה. הסיבה שהצטרפתי ליוזמה אינה פשוטה, הואיל ואני נהנית מסיפור בלשי עם תעלומת רצח כמו של אגתה כריסטי, ג'ימס בונד, חוק וסדר ודומיהם. תוכניות אלו מעוררות מחשבה וגורמות לי להרהר על אימת האלימות ותוצאותיה, כי יש להן מסר המבוסס על תפיסה מוסרית של טוב ורע. מצד שני, אני נגעלת משפע של תיאורי אלימות חסרת תוחלת, שגם זוכה בסוף לגמול חיובי.

למרבה הצער, קיימת תת-תרבות של דם ואיברים מרוטשים. השחקן או השחקנית יורדים למקום משני; הגיבורים האמיתיים הם הפעלולים: מכוניות מתפוצצות וגופות מרוסקות של הרוגים. הסיפור והתסריט נכתבים כדי לפאר ולהלל את הדם ומראות הזוועה, ולעולם לא יוקיעו את האלימות וההרג. סרטים כמו המחסל מעודדים ומטיפים לאלימות. ארנולד שוורצנגר עשה הון מסרטים כאלה. כאשר נשאל בראיון אם ילדיו צופים ב"סרטי הפעולה" שלו, היתה תשובתו המפתיעה: "לא, סרטי אלימים מדי," אמר, "אינני רוצה שילדי יצפו בהם." שוורצנגר החליט לככב בסרטים מעודנים יותר שגם ילדיו יוכלו לצפות בהם, כגון תאומים ושוטרי גן הילדים. אם המחסל יכול להגיד "אלטה לה ויסטה, בייבי" לאלימות כי הוא אוהב את ילדיו, מה עוצר בעדנו מלבקש ואפילו לדרוש אותו דבר? אף אחד לא יטען שהמחסל הוא צנזור של סרטים.

למרות זאת, יש הרואים בחרם על אלימות ובקריאה לכבות את מקלטי הטלויזיה שלנו סוג של צנזורה. פירושה של צנזורה הוא איסור לצפות, חרם על זכותנו לחשוב. צנזורה היא פעולה נגד המחשבה, כי היא דורשת מאתנו לציית או להסכים לתכתיב.

העצומה הקוראת לחרם על אלימות בטלויזיה מכוונת בעיקר נגד סרטי פשע בלתי מוסריים וסנסציוניים, כאשר מבצעי האלימות יוצאים נשכרים ממעלליהם. לאחר שהם מבצעים מעשי זוועה איומים, הפושעים ממשיכים לחיות בבטחה בהאיטי או בהוואי עם השלל שבזזו. למרבה הצער, בסרטים רבים "הפשע כן משתלם".

העצומה שלנו אינה קוראת לצנזר סצינות כמו שריפת העיר אטלנטה בסרט חלף עם הרוח, שכן היא מראה את התוצאות הנוראות של מלחמה בין אחים ומשחזרת עובדה היסטורית. היא אינה מבקשת להשקיע אותנו בבורות לגבי העבדות והיחס הבלתי אנושי של בעלי העבדים, כפי שתוארו בסידרה שורשים. אנו גם לא מתנגדים לסרטים על התעללות פיסית והנזק הנפשי שנגרם לנשים. פארה פוסט בוחנת בסרט המיטה הבוערת את מוראות ההתעללות הפיסית, והסרט מוחה כנגד התופעה. אלימות והתעללות כאלו אינן רק פשע נגד אחים, אפריקאים או נשים, אלא גם פשע נגד האנושות. זהו סוג הסרטים שאנו רוצים לראות, סרטים המבקשים לבנות חברה טובה יותר.

העצומה שונה לחלוטין מהצנזורה הקתולית, אשר גזלה את הבחירה החופשית והחרימה ספרים על פילוסופיה, אקזיסטנציאליזם והיסטוריה. הם אפילו אסרו לקרוא בתנ"ך. אני מכירה זאת מהחינוך הקתולי שקבלתי בעצמי. הפעם הראשונה שהתבקשתי לקרוא בתנ"ך היתה עם ידידי המנוח רבי האוזמן. המורים הקתוליים אסרו עלי לקרוא ולפתח דעות בקורתיות. הם נטלו ממני את החופש לשאול, לבקר, לנתח ולהתווכח.

העצומה הפסיקו את האלימות בטלויזיה מבוססת על שאלות המובילות למחשבה. היא נוגעת לשאלה באיזה סוג טלויזיה אנו רוצים לצפות. אם אני רואה סרט ומרגישה שהוא מהלל אלימות ואף נותן לה פרס, מדוע שלא אכבה את המקלט שלי? אם תחושתי חזקה, עלי לפעול לפיה. אני כותבת לרשתות השידור ומדווחת להם מדוע כביתי את הטלויזיה. זכותי לבקש תוכניות המתארות את החיים כפי שהם, או תוכניות על תקוה שנותנות לי השראה. אני רוצה סרטים ותוכניות המלמדות כיצד מילים ותמונות עלולים לגרום לאנטישמיות, גזענות, אפליה מינית והומופוביה. אלה בעיות אמיתיות שרק לעתים נדירות דנים בהן. תוכניות כאלו יעידו שאפילו אלימות מילולית היא פשע נגד האנושות, כי היא עלולה לגרור מעשים.

אנו מבקשים מהצופים לבחור בין חיים ומוות. האם רצוננו בתרבות המפארת את המוות או כזו המקדשת את החיים? זו הבחירה שלי, הבחירה שלך והבחירה שלנו.

בתנ"ך, מעניק הבורא לאנושות את מתנת החיים. העדות הראשונה למעשה רצח מופיעה בתנ"ך, כאשר קין הורג את הבל. כתוצאה ממעשהו, קין נותק ממשפחתו. עשרת הדברות כוללות את הציווי הנצחי - "לא תרצח". מאידך, הגנה עצמית אינה נחשבת לרצח. חוקי תורת משה גם קובעים כי עונש המוות הוא גמול צודק לרוצח, כי החיים מקודשים בתנ"ך. לא כך בתרבות שלנו. התרבות המערבית של ימינו מתמקדת יותר ויותר במוות. תוכניות וסרטים מפארים ואפילו מעניקים פרס לאלימות ולמוות. כשאני מכבה את מקלט הטלויזיה שלי, אני אומרת: לחיים! יש לך זכות לבחור, לפעול, ולהביא לשינוי המצב.

סלין לדוק, 17/2/2005


חזרה למאמר הנוכחי