מאמר מאת פרופ' יהודה קידר

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

השילוש - ביום אחד

אחת: "...הוא נגד מגעים עם סוריה... נגד הקלות לפלסטינים... נגד שינוי תוואי הגדר... אפילו נגד קביעת ראש הממשלה, אריאל שרון, שהכיבוש גרם לנו נזק... הוא פשוט לא אוהב את ההגדרה 'כיבוש'... הוא נגד השמאל... נגד הדרישה ששרון יתפטר אם יוגש נגדו כתב אישום?" וגם "לא רואה שום סיכוי לשלום..."

אם כן, מה 'החזון' שלו? "...אני לא מוציא מכלל אפשרות (שאתמודד לראשות הממשלה)."

דברי שר הבטחון שאול מופז. (מוסף "7 ימים", "ידיעות אחרונות", 30/01/04)

אחרת: הוא בעד ש"בעשרות השנים הבאות יצטרכו שני העמים לחיות במין מדינה דו-לאומית מסוג זה או אחר... התושבים הפלשתינים בשטחים רוצים רק דבר אחד - לחיות בשקט במקומות מגוריהם, לשרוד ולהשתקם כלכלית, חברתית, נפשית..."

התנועה הלאומית הפלשתינית תוותר על מימוש חלום הריבונות שלה - דברי פרופ' הישאם עוורתאני, כלכלן ליברלי המחלק את זמנו בין רמאללה לאוניברסיטת הרווארד.

ועוד הוסיף ואמר, בהרצאתו במרכז הבינתחומי בהרצליה, ש'מפת הדרכים' היא חלום באספמיה, פרי דמיון של אנשים המנותקים מן השטח. "בריאתו הפסימית, הרעיון של 'שתי מדינות לשני עמים' ושל 'שתי כלכלות לשני עמים' - שבק חיים לכל חי. ההפרדה ירדה מן הפרק, לדעתו. (עמ' 3 במגזין "ממון" של "ידיעות אחרונות", 30/01/04)

והמציאות: "...לכל תושבי (הפלשתינים - י.ק.) האזור (ירושלים) אין מושג מה יעלה בגורלם. תוואי הגדר מתברר להם רק כשבאים הצווים להפקעת אדמות או להריסת בתים... הרציונל של תוואי הגדר בירושלים הוא פוליטי ולא בטחוני." (לילי גלילי, "הארץ" 30/01/04).

העתיד: המציאות עגומה. לא רק לפלשתינים, אלא לכל בני האדם, ללא הבדל דת, לאום, מין וגיל. לא רק באזור ירושלים, אלא בארץ כולה. הברירה היא: או הגישה האחת או הגישה האחרת.

הדרך האחת: הדרך המסוכנת, חס וחלילה, חזונו החולני של הפוליטיקאי המחפש קריירה כוחנית, כדי למלא את חזונם האישי המשותף שלו ושל זה שקידמו למעמדו (יצחק מרדכי) - עלול להתממש...

הדרך האחרת: ההגיונית, המוסרית, האנושית, היא הקמת קונדומיניום-מדיני - "ארה"ב של ישראל ופלשתין" (ראה מאמר על הקונדומיניום במדור 'קולות שלום' באתר זה) - חיים משותפים, עתיד משותף ושוויוני, במדינה בה לשני העמים עצמאות נפרדת, אבל ריבונות משותפת - על כל הארץ, מן הים ועד הנהר.

דרך זו מובילה למציאות חדשה ולעתיד מיוחל - לדרכי תקוה - ולשלום, לרווחה חברתית וכלכלית - לכל בני האדם בארץ.

פרופ' יהודה קידר, 12/02/2004

 


חזרה למאמר הנוכחי