מאמר מאת נוני דרוויש

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג]

ארץ אסורה

ערביה-אמריקאית מגלה את ישראל

זכיתי לשאת דברים בכנס השנתי השני של "פסגת ירושלים" שנערך במלון המלך דוד בירושלים בנובמבר האחרון. כאמריקאית ממוצא ערבי שגדלה והתחנכה במצרים ובעזה, עצם ביקורי היה צעד ענק לקראת שבירת טאבו ערבי. ממשלות ערב אוסרות על נתיניהן לבקר, לעשות עסקים או לקשור קשרים עם ישראלים. מאז הווסדה, נחשבת ישראל ל"ארץ האסורה" עבור ערבים מוסלמים ונוצרים. אפילו הסכם השלום עם מצרים לא סילק את החרם הזה.

בגלל אותו חרם, אין למוסלמים ולערבים שמץ של מושג על ישראל והיהודים. מלעיטים אותם בשקרים, מידע מסולף ושנאה לישראל והם מאמינים לדברים בנקל כי מעולם לא ראו ישראלים. ישראל אינה מושלמת, אך הגיע הזמן שהערבים יסירו את החרם ויתחילו לצעוד בדרך הפיוס ונירמול היחסים עם שכנתם הזעירה. זו עשויה להיות מחווה של רצון טוב שתבטא נכונות ערבית לשלום.

לפני שיצאתי לדרך מארה"ב, שאלו אותי מספר אמריקאים ערבים, נוצרים כמוסלמים: "מותר לנו לבקר בישראל?". עניתי שאזרחים אמריקאים, ללא קשר למוצאם, לא צריכים אפילו ויזה ומתקבלים בברכה בישראל. חברי נדהמו. אמריקאים רבים ממוצא ערבי נוצרי עדיין כופים על עצמם חרם פסיכולוגי נגד ישראל ובכך נמנעים מהגשמת חלומם לבקר בארץ הקודש.

שמחתי לבקר בישראל ואני קוראת לכל האנשים הטובים, כולל ערבים, לבקר בה. הישראלים מכניסי אורחים ושמחים לקבל תיירים. ישראל היא מדינה המשלבת את החן של המזרח עם זה של המערב. הרגשתי בטוחה שם כמו בכל מקום אחר. כפי שציינתי, ישראל אינה מושלמת ויש לה בעיות כמו לכל עם אחר, ואולי קצת יותר. אך אני מאמינה שביקור בארץ הוא חוויה שיכולה לשנות את חיי המבקר ולהפריך דעות קדומות רבות על ישראל.

בחרתי לטוס באל-על כדי שהחוויה תהיה ישראלית לגמרי. סידורי הבטחון היו קפדניים וניתן להבין זאת. נבדקתי ביסודיות אך בנימוס.

נמל התעופה בן גוריון הוא אחד היפים שראיתי מעודי. הופתעתי עד כמה יפה היא עיר החוף תל אביב. הנסיעה לירושלים ארכה כחצי שעה. ככל שהתקרבנו לירושלים, הצטמררתי מהתרגשות למראה השלטים "ירושלים". זו היא העיר שנאסרה לביקור על המיעוט הנוצרי בארצות ערב.

הנסיעה לישראל הכניסה לפרספקטיבה עובדות רבות שידעתי על ישראל, אך מעולם לא הייתי עדה להן באופן אישי. הרגשתי באופן מוחשי עד כמה ישראל קטנה וכיצד משפיעים ממדיה על צרכי הבטחון שלה. כמו כן, הבחנתי שרוב הישראלים הם יהודים ממוצא מזרח תיכוני שגורשו מארצות ערב. אפשר לדעת הרבה על חברה דרך יחסה למעמד האשה. התרשמתי שהישראליות הן נשים מעניינות ביותר. לרובן יש בטחון עצמי גבוה וממשלתן סומכת עליהן ומפקידה בידיהן תפקידים חשובים בתחום הבטחון ועוד. הן מבצעות את תפקידיהן בצורה מעוררת הערצה.

בקרתי בכנסיית המולד בבית לחם, אחד האתרים המקודשים ביותר לנצרות. שמתי לב שכיום העיר מאוכלסת בעיקר במוסלמים. כשעברתי דרך הפתח הקטן של הכנסיה, הבחנתי במשרד קטן, שם היתה תלויה תמונה של יאסר ערפאת! רוב האוכלוסיה הנוצרית התחילה לעזוב את בית לחם אחרי הסכמי אוסלו והעברת השלטון לאש"ף. נוצרים רבים חוששים שהכנסיות הגדולות יהפכו בקרוב למוזיאונים של תיירים. כשראיתי את האוכלוסיה המוסלמית הצפופה המקיפה את האתרים המקודשים לנצרות וליהדות, לא יכולתי שלא לתהות, כמה נוצרים ויהודים מקבלים רשות להכנס למכה ומדינה? (התשובה היא, כמובן , אפס.)

בנסיעה מירושלים לבית לחם ובחזרה עברתי דרך מחסום בטחון. בשתי הפעמים, החיילים הישראלים לא הציקו לי ולנהג הערבי, אלא התייחסו אלינו באופן מקצועי.

פגשתי מספר ערבים אזרחי ישראל ואף אחד מהם לא התלונן על אפליה, יחס גרוע או הביע רצון לעזוב את ישראל. להפך, רבים ספרו לי שהתאכזבו מביקוריהם בארצות ערב ושמחו לחזור לישראל. אחד מהם אמר שישראל אינה מושלמת, אך הוא מעדיף לגור בה מאשר במצרים, למשל. היו כאלה שהתלוננו על יחס גרוע במהלך ביקורם במצרים. בגלל שנשאו דרכונים ישראליים, האשימו אותם שהם ציונים. ערבי צעיר אחד הוסיף: "את יכולה לתאר לעצמך איך היו מתייחסים אלינו אם היינו יהודים?"

"פסגת ירושלים" היתה הצלחה אדירה. שמחתי לפגוש מוסלמים וערבים שדברו למען שלום עם ישראל. בין הנושאים היו דיונים על "רעיונות חדשים מהעיר העתיקה" ופתרונות הומניטריים לסכסוך הערבי-ישראלי. שמחתי שנאומי פורסם באתר האינטרנט של הפסגה והתקבל יפה על ידי הקהל המגוון, כולל ערבים ומוסלמים.

בקרתי בבי"ח הדסה וראיתי את הטיפול המעולה שמקבלים כל החולים, כולל ערבים רבים. גם הלכתי עם חברים ישראלים למאפיה ערבית, שהמתה מלקוחות יהודים וערבים שהסתדרו ביניהם יפה מאד. נהניתי מאד וחשתי, לפחות לרגע קט, שיש תקוה לשלום.

ישראל היא ארץ יפהפיה ואומה נהדרת המשגשגת למרות ים השנאה המקיף אותה. למרות שאינה מושלמת, ישראל משתדלת להגשים את ערכיה האנושיים. אני יודעת שהישראלים משתוקקים לשלום ואני מייחלת לראות את הערבים מתחילים להכיר באנושיות של ישראל, המבטאת אמונה, אומץ ורצון טוב. לאחר ביקורי, התחזקה מסירותי לתמיכה בישראל.

נוני דרוויש, 20/1/2005

בקרו באתר: ערבים למען ישראל (אנגלית)

האתר של נוני דרוויש: NonieDarwish.com (אנגלית)


חזרה למאמר הנוכחי